כשקניתי את הכרטיסים לאצטדיון בברנטפורד, לא תכננתי שבצהריי יום שבת בתחילת דצמבר הטמפרטורה תהיה שלילית, ונהיה כבר אחרי שלג קל מאוד ראשון שלנו בלונדון. אבל תכניות לחוד, ומציאות לחוד. הגטקעס עלה להופעת בכורה העונה, ונסע איתנו 40 דקות באוברגראונד לתחנת Gunnersbury במערב לונדון, למשחק הראשון שלי אי פעם בברנטפורד.
כמובן, מגיעים שעתיים לפני ומתיישבים בפאב הצמוד לרכבת, The Gunnersbury לבירה טובה, סנדוויץ׳ פילי צ׳יז סטייק ואוהדים משני הצדדים, כשברקע שמים בטלפון הפועל ת״א – הפועל חיפה, כי לא שוכחים את המקורות.
מהפאב הולכים כרבע שעה לאצטדיון שמתחבא לו בין בניינים. זה אצטדיון חדש שנפתח רק ב-2020 ומכיל 17,250 מקומות ומתאים בול למידותיה של ברנטפורד. לפני שנכנסים, סיבוב קצר בחנות של הקבוצה שהתקשטה כבר לכריסמס, ויש שם מרצ׳נדייז ברמה מאוד גבוהה ואפילו גם יחסית לא יקר. כשיצאנו עשינו תמונה עם הדבורה, הקמע המקומי, ונכנסנו פנימה. הכרטיס שמצאנו הוא לצערי לקהל הביתי, אבל זה צמוד ליציע החוץ אז נהנה גם מהאווירה של הקהל הביתי, וגם נשמע טוב את הקהל של לוטון, איתה נסעתי עד עכשיו רק למשחק חוץ אחד (איך עוד לא כתבתי כתבה על המשחק במילוול!).
הגענו כשעה לפני המשחק וגילינו אצטדיון יפהפה וחדיש. הצטיידנו בעוד חצי פיינט של בירה ואז בכוס קפה כדי להתחמם, ועלינו ליציע. מיד לפני שריקת הפתיחה, כש-17,075 הצופים כבר ממלאים את האצטדיון, התנגן בקהל "Hey Jude״ המפורסם של אוהדי ברנטפורד, אותו הם שרים מאז שנות ה-70, כי הכרוז של הקבוצה חיזר אחר אוהדת בשם ג׳וד.
המחצית הראשונה היתה חלשה מאוד מצד שתי הקבוצות. ברנטפורד שלטה לחלוטין אבל לוטון הגנה לא רע וניסתה לצאת למתפרצות מדי פעם ללא הצלחה. אחרי שבמחצית קפטן לוטון, טום לוקייר, הוחלף בעקבות פציעה, החלה ההתפרקות וברנטפורד הוליכה 0-2 תוך עשר דקות. ג׳ייקוב בראון שעלה מהספסל וכבש משחק שני ברצף עוד הפיח תקווה קלה בדקה ה-76, אבל אחרי 5 דקות הדבורים עשו 3-1, וגם שער שנפסל של צ׳ונג בדקה ה-90 לא עזר לכתומים.
בסופו של דבר, חווייה מהנה מאוד. גם אצטדיון ביתי וכיפי, למרות שהקהל ברוב המשחק היה מאוד רדום, אבל זה אולי גם בגלל המשחק המעט רדום, גם אוכל טוב וגם קרוב!
אוהבים את התוכן שלי? רוצים להתייעץ איך להגיע גם לברנטפורד? אשמח שתתמכו בי ותיצרו איתי קשר.