ב-7.10 הייתי אמור ללכת לקריסטל פאלאס נגד פורסט, כדי לסמן וי על עוד אצטדיון באנגליה. כמובן שקרה מה שקרה ולא הלכתי, אבל אחרי התמיכה שפאלאס הראתה, ידעתי שבמוקדם או במאוחר אני אגיע לסלהרסט פארק. כשחבר כתב לי שהוא מבקר בלונדון (אותו חבר שהלכתי איתו לדאג אנד ראד), ידעתי בדיוק לאן אנחנו הולכים. האמת, לא הכרתי יותר מדי את האצטדיון או את הקבוצה. כשהזמנתי היה רשום שזה כרטיס ביציע עידוד, וחשבתי שכמו בכל אצטדיון, הם עומדים ושרים מדי פעם את השירים הבריטיים שלהם, אבל מהרגע הראשון היה ברור שזה שונה.
כשהשחקנים עלו על הדשא, הקהל הניף ארבעה שלטים. לא ממש הצלחנו לראות מה כתוב שם, כי היינו ממש במרכז, אבל הבחור לידי אמר שזה משהו עם ה council המקומי. איך שהמשחק התחיל, מנהיג ארגון האוהדים קרא במגאפון לכולם לצאת החוצה, וכ-50 אוהדים יצאו והשאירו חור במרכז היציע. בסוף המשחק מצאנו תמונה:
Croydon Council, the shame of our borough, stop wasting time on us, sort out the real issues
לפי מה שהבנו, העירייה המקומית מתנכלת לארגון ה״הולמסדייל פנאטיקס״, ארגון האולטראס של קריסטל פאלאס, כשהשיא הגיע שלא אישרו להם להיכנס למחסן הציוד שלהם לפני המשחק, להוציא את הדגלים והתופים.
מי שמע על דבר כזה באנגליה??
אוקיי, קצת כדורגל. כי היה, והרבה. תוך כדי שהאוהדים יצאו החוצה, אברטון כבשו ממש מתחתינו את השער הכי מהיר עד כה העונה בפרמיירליג, כשכבר אחרי 53 שניות עלו ליתרון. פאלאס לא ויתרה, אזה הוכשל ברחבה בדקה הרביעית וכבש את השיוויון כשאנחנו חוגגים עם הכיסאות הריקים לידנו. התוצאה נשמרה עד למחצית למרות משחק מאוד קצבי.
כמה דקות לפני השריקה למחצית השנייה, פתאום ארגון האוהדים נכנס בחזרה עם עשרות דגלים ושני תופים, שהונחו ממש בכיסא לידנו. מה הסיכוי שנזמין כרטיס בדיוק לאמצע האקשן? פתאום הרגשתי שאני ביציע הצפוני בסמי עופר. שירים עם מנגינות שמוכרות לכל אוהד כדורגל בארץ, צפיפות, דגלים מסתירים, עשן של סיגריות (אלקטרוניות). תענוג! עד כה לא ראיתי ולא שמעתי על אף קהל כזה באנגליה.
תוך כדי ההתלהבות שהארגון נכנס ליציע, אברטון שוב עלו ליתרון. בקושי ראינו את הגול הזה בכלל, וזה גם לא הפריע לקהל להמשיך לשיר ולעודד. כמו שצריך. פאלאס ישבה וישבה על אברטון עד שבדקה ה-73 אדוארד מצא את השיוויון ממש מתחתינו, והטירוף החל. נמחצנו שם מתחת לאוהדים, הרמנו אנשים שנפלו, שנתקעו בכיסאות, חגיגות אדירות וכיפיות. למרות שאנשים שם הבינו שאנחנו תיירים, הם חיבקו אותנו כאילו אנחנו חלק מהם. אולי כי שרנו איתם את כל השירים (טוב, את המנגינה אני כבר מכיר).
לצערנו הרב, תוך כדי שאנחנו מקווים ל-3-2 של פאלאס שיפיל שוב את היציע, הגיע השער של אידריסה גיי שקבע 3-2 לאברטון והשאיר את האצטדיון בהלם. הפעם פאלאס לא הצליחה למצוא את השיוויון בפעם השלישית והקהל יצא קצת מאוכזב. אנחנו יצאנו עם חוויה אדירה.
בכלל, עשינו יום טיול ממש שווה. לקחנו בבוקר את הרכבת לתחנת East Croydon, שם הסתובבנו באיזור שאף פעם לא היינו. היינו בשוק המקומי, שתינו קפה שווה, סיבוב קצר ב Boxpark, מן קניון אוכל כזה שכל מי שהיה בוומבלי מכיר, ראינו טחנת רוח מגניבה מ-1854 והצטרפנו לאוהדים המקומיים בפאב הסמוך לאצטדיון. ליד האצטדיון הלכנו לפאן זון, שם יש חנות, עוד פאב, מלא אוכל, דוכנים וגם שחקן עבר שפירשן מה יהיה לדעתו במשחק. 10/10 בחוויית הגראונדהופר. מומלץ!