וואו!

ועכשיו, מההתחלה – קצת פישלתי במכירת כרטיסים למשחק הזה ונגד סיטי. הייתי בארה״ב ולא שמתי לב לזמנים. לארסנל לפחות הצלחתי לקנות כרטיס בודד (את סיטי אראה מהבית), אבל זה לא היה לכיסא הרגיל שלי אלא ב Oak Road – יציע העמידה בקנילוורת׳ רואד שצמוד ליציע האורחים, בו עוד לא הייתי עדיין – וזו היתה חוויה מיוחדת. 

נתחיל מהפאב הקטן והנהדר בכניסה ליציע, לקיוסק הקטן בתוך היציע ולשני קהלים שמחליפים ביניהם הקנטות במשך קצת יותר מ-90 דקות. זה נהדר. ארסנל שרים שהם בטופ אוף דה ליגה, לוטון עונים ״לעולם לא תהיו אלופי הקונפרנס״. ארסנל שרים שלוטון זה שיט הול, אז אנחנו עונים "you are just around the corner״. מושלם. 

המשחק עצמו היה כמובן משוגע. לא כל יום רואים שבעה שערים, שני מהפכים ושער בדקה ה-96. האווירה בקני היתה מדהימה לאורך 90 דקות, גם בפיגור, כי עמדנו על המגרש מעולה והשחקנים נלחמו על כל כדור והקהל מעריך את זה. בגול של בארקלי היתה אווירה של סמי עופר בעקב של דינדה, האצטדיון פשוט נפל ואני התחבקתי עם הרבה אנשים. הרבה. 

הסוף כמובן מבאס ושובר לב קצת. זה לא כואב לי כמו הפסד של מכבי בדקה 90, ואני בספק כמה זמן ייקח למשהו לכאוב כמו שצריך אחרי ה-7.10, אבל זה מבאס. בסוף לא נישאר ליגה עם מחמאות, אלא עם נקודות, וזו פעם שנייה שאנחנו מפסידים נקודות בתוספת בקני ולא משנה מי היריבה. 

למרות הכל, לחיי עוד הרבה חוויות כאלה.

 אוהבים את התוכן שלי? רוצים להתייעץ איך להגיע גם לקנליוורת׳ רואד? אשמח שתתמכו בי ותיצרו איתי קשר.