טיול מגרשים היא הפעולה של צפייה וביקור בכמה שיותר אצטדיוני ומגרשי ספורט, וכדורגל בעיקר. העוסקים בכך נקראים טיילני מגרשים או ״נוודי מגרשים״. בדרך כלל, לאותם טיילנים עמדה ניטרלית לגבי הקבוצות עצמן ועניינם המרכזי הוא בביקור של מספר רב ככל האפשר של משחקי כדורגל, בכמה שיותר אצטדיונים ומגרשים.
לרוב האנשים, האחד בספטמבר זה תחילת הלימודים. אם אתם תלמידים, זה יום רע. אם אתם הורים, אתם כנראה שמחים. אם אתם אני – משחק ראשון בית ראשון אי פעם של לוטון טאון בפרמיירליג! אם אתם עובדי הרכבות באנגליה – אתם שובתים.
ככה מצאתי את עצמי מסיים יום עבודה בשעה שלוש וחצי ויוצא מלונדון ללוטון, במטרה להגיע עד שריקת הפתיחה בשעה שמונה לאצטדיון. אמנם רכבת של 25 דקות לא היתה, אבל התחבורה באנגליה נפלאה, והאוטובוס החלופי הגיע תוך שעה וחצי ללוטון, והשאיר לי 3 שעות להסתובב בעיר ולספוג אווירה.
התחלתי מהפאב ג׳ורג׳ השני, הפאב הראשון ברחוב מכיוון תחנת הרכבת לעיר. הפאב כבר לבש חג, הבירות כבר זרמו, ואווירה החלה. לא יאומן, משחק פרמיירליג בקני.
אני כבר הייתי על קוצים, ורציתי גם לעשות סיבוב באצטדיון ״המשופץ״ (לבנות יציע חדש לגמרי בשלושה חודשים זה מרשים, אבל אצטדיון עם אותם יציעים מ-1905 הוא לא משופץ), אז יצאתי לאצטדיון כבר סביב השעה שש. כשהגעתי, גיליתי עשרות אנשי תקשורת ואפילו התראיינתי לרדיו שבדי. מחוץ לאצטדיון, מלבד החנות הקטנה בתוך הקונטיינר, חיכו עמדות אוכל ובירה חדשות.
אחרי העוף במנגו (הנהדר!) ועוד בירה, הקפתי את האצטדיון כדי לראות איך לא, את סנסציית האינטרנט, הכניסה ליציע החוץ. כמובן שזו לא הפעם הראשונה שלי כאן, אבל בעיקר רציתי לראות את כמות אנשי התקשורת בכניסה ליציע, שנמצאים שם כדי לצלם את הכניסה בין הבתים. דומינוס קפצו על ההזדמנות עם ספונסרשיפ גאוני.
שעה ורבע לפני המשחק כבר נכנסתי לאצטדיון. רציתי לראות איך זה מבפנים, רציתי קצת להוריד את מד הלחץ, ובעיקר היה לי הרבה פיפי אחרי כל הבירות. גיליתי יציע חדש ויפה, אוהדים מרוגשים וכרגיל – המון המון עיתונאים.
"Premier league but still same shitty tea bags"
הקהל כבר התחיל להיכנס, והבחור החביב אמר לי את המשפט שהוא כנראה תמצית הבריטיות.
משהו חשוב על היציע המרכזי בקנילוורת׳. הוא ישן, מאוד ישן. הוא היה בהתחלה עבור מרוצי סוסים ובשלב מסוים עבר לאצטדיון. הכיסאות שם צפופים בטירוף, ואיך אפשר בלי… עמודים שמסתירים!
המשחק החל. התרגשות שיא ביציעים. קיבלנו את לוטון טאון במלוא תפארתה: קבוצה פיזית, ממושמעת, שמשחקת על כדורים ארוכים ומצבים נייחים. אך לצערנו גם חסרת ניסיון ונאיבית. ווסטהאם במשחק לא גדול בכלל אבל ניצלו שני רגעים של חוסר ריכוז, ואנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו.
בדקה ה-92 הצלחנו לצמק עם שער הבית הראשון אי פעם שלנו בפרמיירליג, ושתי דקות לאחר מכן הוואר התעלם מנגיעת יד ופנדל לטובתנו, שיכל להעיף את האצטדיון לשמיים.
לסיום, ואחרי שלוש שעות בדרך חזרה הביתה, אני קיבלתי הפתעה מצלם הבית של לוטון טאון:
אוהבים את התוכן שלי? רוצים להתייעץ איך להגיע גם לקנליוורת׳ רואד? אשמח שתתמכו בי ותיצרו איתי קשר.
[…] זה כבר הביקור השני שלי העונה באצטדיון ״המחודש״, שהיציעים שלו נלקחו ממרוצי סוסים במאה שהיא לא המאה הקודמת וכניסת האורחים שלו כיכבה בכל בדיחה שהיתה על לוטון מאז עליית הליגה. ייאמר לזכותה של הנהלת הקבוצה, שמלבד הקמת יציע חדש לגמרי בשלושה חודשים, האצטדיון גם התחדש בעמדות אוכל חדשות, ואנחנו התחדשנו בעוף מטוגן ובירה. […]
[…] זה כבר הביקור השני שלי העונה באצטדיון ״המחודש״, שהיציעים שלו נלקחו ממרוצי סוסים במאה שהיא לא המאה הקודמת וכניסת האורחים שלו כיכבה בכל בדיחה שהיתה על לוטון מאז עליית הליגה. ייאמר לזכותה של הנהלת הקבוצה, שמלבד הקמת יציע חדש לגמרי בשלושה חודשים, האצטדיון גם התחדש בעמדות אוכל חדשות, ואנחנו התחדשנו בעוף מטוגן ובירה. […]