די, אני אוהד ארסנל כבר יותר מ-25 שנים, אני כבר גר בלונדון שבועיים, הגיע הזמן – המשחק הראשון שלי של ארסנל!
אבל מה הבעיה? שהמשחק הוא משחק ביתי של ווסטהאם, והצלחתי להשיג כרטיס רק ליציעי הקבוצה הביתית. אז לצערי את חולצת ארסנל השארתי בארון ויצאתי בבגדים ניטרליים ללונדון סטדיום. האצטדיון נבנה עבור האולימפיאדה ב-2012, מכיל קצת יותר מ-60 אלף מקומות והוא הבית של ווסטהאם מאז 2016. האצטדיון עצמו מיוחד. הוא אמנם אולימפי, אז יש מסלולי ריצה מסביב ומבנה קצת מוזר (מסכים ענקיים שיוצרים כמה מפלסים), אבל הוא מאוד יפה ומרשים ורואים טוב מכל מקום. גם סביבת האצטדיון, הכפר האולימפי, מאוד יפה וכוללת ברים ובתי קפה על התעלות מסביב. לפני המשחק בדקתי את אחד ההמבורגרים מסביב לאצטדיון. מקבל ציון חמוד פלוס.
לפני המשחק, אייזק וזבה (טד לאסו. אם לא ראיתם, קדימה!!!) הגיעו להתראיין באצטדיון של האויבים המושבעים.
הקהל של ווסטהאם הפתיע אותי: הוא מאוד בתוך המשחק. מעירים על הכל, מתעצבנים, שריקות בוז דקה 20 ואז דוחפים אחרי הגול, שלושה יציעים עומדים 90 דקות. מאוד שונה ממה שראיתי עד עכשיו בבריטניה. ושמישהו יסביר לי את הלהט הבלתי נגמר הזה לצאת בדקה 40 כדי להספיק לבירה ולחזור רק בדקה ה-50.
המשחק עצמו היה אדיר: ארסנל עלו ל 0-2 כבר בדקה העשירית והיה נראה שהמשחק נגמר עוד לפני שהתחיל. ווסטהאם קיבלה פנדל וצימקה בדקה ה-33. ארסנל לא נלחצה יותר מדי, ובדקה 52 קיבלה פנדל גם היא כדי לגמור את המשחק, אבל סאקה החמיץ, ודקה לאחר מכאן באוון של ווסטהאם מצא את השיוויון שנשמר עד הסיום. כאוהד ניטרלי – משחק אדיר. כאוהד ארסנל ביציעי ווסטהאם – פחות.
אוהבים את התוכן שלי? רוצים להתייעץ איך להגיע גם ללונדון סטדיום? אשמח שתתמכו בי ותיצרו איתי קשר.