יום גשום ועל האש בלייטון אוריינט

ה-10 לאפריל היה יום החופש הראשון שלי מאז שעברנו לאנגליה, כי כידוע אני חוגג נלהב של הפסחא. מה עושים ביום חופש? כמובן, כדורגל. הפעם נסענו מזרחה ללייטון, שם לייטון אוריינט המקומית אירחה את הרוגייט טאון למשחק קצוות במסגרת המחזור ה-41 בליג 2, הליגה הרביעית בטיבה.

המקומיים, הקבוצה השנייה הכי ותיקה בלונדון (פולהאם הראשונה), ראשונים בטבלה בבטחה וקרובים להבטיח העפלה לליג 1, בעוד האורחים נלחמים נגד הירידה לתהומות הנשיונל ליג. איך אני אוהב כניסות בין בניינים.

אמנם מזג האוויר לא האיר פנים ביום השני של פסחא והגעתי רטוב לחלוטין למגרש, אבל אין שום דבר שבירה ופאי לא יכולים לפצות עליו. בחימום ראיתי את תחילת התארגנות המרפסת הצמודה לדגל הקרן, שם חבורה של חברים היו היחידים במגרש שיכלו להכניס אלכוהול, ואחר כך ריח העל האש שלהם גרם לתגובות זועמות מהיציע.

השחקנים עולים למגרש לצלילי החצוצרה המקומית, כש 9,271 המקומות באצטדיון מתמלאים להם. האורחים הביאו כ-150 אוהדים שנסעו רק 335 ק״מ למשחק בליגה הרביעית בגשם שוטף ביום חופש. בדקה העשירית לייטון עולה ליתרון, כשראול סוטיריו, החלוץ הקפריסאי בן ה-22 (ולא, אין קשר לסוטיריו הקפריסאי של הפועל חיפה, או לפחות לא כזה שמצאתי), מנצל טעות קשה בהגנה וכובש שער קליל. אם הביתיים היו טיפה יותר מרוכזים, זה יכל להיות גם השלישי.

בדקה ה-36 סוטיריו השלים צמד ואת השביעי שלו העונה, והפעם מי שבישל לו הוא מס׳ 7 המקומי, פול סמית׳ מצפון אירלנד. בן 25, נמוך, זריז, טכני. נראה כמו הגרסה של גוסטבו בוקולי מהשוק המקומי של בלפסט. השחקנים יורדים להפסקה כשהקהל המקומי פוצח בשירת "We are going up״. לא מאמינים פה בנאחס, כשהקבוצה צריכה להשיג 3 מתוך 18 הנקודות שנותרו כדי להבטיח את העפלתה. בתמונה: הרכש במחצית.

בדקה ה-53 האורחים מצמקים בהפתעה ל-2-1 אחרי הגבהה מכדור חופשי. זה מגיע דקה אחרי שלא נשרק פנדל לאוריינט והקהל המקומי עצבני. הכובש הוא אנת׳וני אוקונר, בלם אירי בן 30 שבשיאו שיחק באברדין. הוא הבלם שטעה בגול הראשון ועכשיו פתח מחדש את המשחק. מה קורה כאן? 4 דקות חלפו וזה 2-2! הרוגייט טאון לא התקרבה לקו החצי במחצית הראשונה, ופתאום זו טיילת ברחבה! כנראה זה הנאחס מהקהל.

עד הסיום בעיקר הרבה עצבים, קשת בענן שהפציעה לקראת הסיום ו-2-2 שרק דוחה במעט את החגיגות של הקהל. חוויה נהדרת במגרש כיפי ממש!